אני לא אוהב את פייסבוק. יש לי "חור" בפרופיל כבר כמה שנים, לא מעניינים אותי הלייקים והשיתופים, אני לא נכנס לפה כדי להתרגש או לכעוס ומצד שאני אני כאן כל יום כחלק מהעבודה שלי. כבר שש שנים שאני מייצר תוכן ומנהל עמודים והמקום הזה, מעבר לתחושות האישיות שהוא מעביר, מרגיש כמו סוג של פארק נופש גדול, מקום בו כל אדם יכול לעלות על כיסא פלסטיק ולצעוק את מה שבליבו או לזרוק את הכסא על מישהו אחר. וזו בדיוק הסיבה שהפסקתי לכתוב בפרופיל. השנים הכי חשובות של חיי עברו ללא תיעוד ברשת הזאת והכול בגלל שאני קצת פוחד ממה שפייסבוק רוצה.
ומה היא רוצה? כסף, ברור. כולנו לא? בסופו של יום עסק מתפקד הוא עסק שקודם כל דואג למשכורות של העובדים שלו. וכמו כל עסק, הוא גם צריך לשרוד. וכיצד פייסבוק שורדת? היא מקשטת לנו את פארק הנופש הזה בשלטי פרסום (בגבול הטעם הטוב, לבינתיים) ונותנת מערכת הגברה למי שצועק הכי חזק. לא באמת משנה מה הוא צועק והאם זה באמת נכון. זה עצוב, אבל יש אנשים שאמא שלהם לא לימדה אותם שאם אין להם משהו טוב להגיד עדיף שלא יגידו כלום.
כי מה יכול למשוך יותר את העין? עשרה מעשים קטנים וטובים שנעשים בשקט או רגע אחד של חוסר צדק שמצדיק לנו את התחושה שהכל פה לא בסדר? מי בעצם קובע לנו בבוקר על מה נתעצבן בצהריים וייטחן במהדורת חדשות הערב? האם החמלה שלנו מותנת ביכולת הכתיבה והשיווק של מי שמולנו? האם הגענו למצב שאנחנו מציבים דיני נפשות בלייקים ומי בכלל אמר שמה שאני רואה בפייסבוק *שלי* זה מה שאחרים רואים *אצלם*? אבל מי אני שאשפוט. ועצם העובדה שאני כותב פה מראה שכמו כולם אני מקבל על עצמי להיות לבנה כחלק ממגדל בבל העצום שיש פה. ושיום אחד, כמו שההיסטוריה מראה, לבסוף גם יקרוס. וזה אסון ששום ענן לא באמת יוכל לאחסן.
זה קצת מצחיק אם חושבים על זה, הדפדפנים שלנו טוחנים עוגיות כל היום ואחר כך אנחנו מתלוננים שמקיאים עלינו פרסומות. יש לנו חברים שאנחנו מלווים כבר יותר מעשור אבל בחיים לא פגשנו. אנחנו מפתחים ערכים ודעות שנעלמים כשהאפליקציה נפתחת ובסופו של יום יוצאים ממנה בתחושה שאנחנו יותר לבד מתמיד. ועדיין, זה המקום הכי חברתי שיש כרגע בישראל, ובזכותו נופצו כל כך הרבה תקרות זכוכית, מחאות קמו פה כמו גם עשרות ישראלים טובים שבחיים לא יכולנו להכיר. אנחנו רק צריכים לזכור לקחת את המקום הזה בפרופורציות, עד כמה שזה קשה, לא להיכנס להיסטריה מכל תינוק מגודל שמבקש תשומת לב ולעכל את הספקנות לפני שיאכלו אותנו... עד הלייק הבא בכל אופן.
